"והנה נפתחה דלת החדר, ובפתח עמדה פעוטה קטנטונת לבושה בוורוד, שׂערה חום. והיא יפה ועדינה מאוד. עיניה כחולות, עמוקות, עורה לבן כשלג.

קוקיות ורודות עיטרו את שׂערה, ולרגליה סנדלים משומשים. ראיתי שהיא לא דומה לנו, אבל זה ממש לא משנה.

לא חשוב. כלום לא חשוב. הכי חשוב ברגע הזה שהייתה בו נגיעה אלוהית.

הרגע עמד מעלינו ושחרר אל כל אחד מאתנו חוט שקוף של קשר.

החוטים הושחלו פנימה ויצאו מהלב של כולנו, עשו דרכם בין שלושתנו, זחלו בין השטיחים, בין השולחנות והכיסאות, ועקפו, עטפו ועשו קשר בלתי נראה  במהירות האור.

כל הנוכחים בחדר לא זזו, לא נעו, לא דיברו, נשארו נטועים ברצפה. רק שלושתנו התרוממנו מעט מעל לשטיח. וכשהחוטים סיימו לחבר אותנו יחד, ירדנו לארץ. נוצר קשר כזה חזק, שאני יודע שלא יוּתַר עד ליום מותי.

ריחפנו לשמיים, שהינו בשמיים. בשמים אחרים. בספירה שונה לגמרי. כל הדאגות הארציות נעלמו, נשכחו. שקט של איחוד לבבות. שקט של השלמה״.

​

זהו סיפור מסע על אימוץ הדדי, שהחל מאי פיריון והסתיים בחיבור מהשמיים. זהו סיפור עם מבט לעבר הכואב, עם תקוה והבטחה לעתיד חדש.

 

דורון עופר, כותב ויוצר מענף הקולנוע בישראל. זהו ספרו הראשון.